דברים שלא ידעתם גל גדרה
גדרה שנוסדה על ידי הבילויים
גדרה היא מועצה מקומית הנמצאת באזור השפלה של ישראל ונחשבת לגבול הדרומי של אזור המרכז.
רבים משתמשים בביטוי – "חדרה גדרה" על מנת לשרטט את גבולות אזור המרכז בישראל – בצפון ובדרום.
שנים רבות נהגו לכנות אותה "מושבת הביל"ויים" וזאת מפני שהיא המושבה האחת והיחידה שזכו להקים הבילויים – אנשי ביל"ו האידיאליסטים.
תחילת הדרך
היא נוסדה בשנת 1884 על ידי קבוצת יהודים ציונים הנקראים "קבוצת הביל"ויים" – ראשי תיבות של אנשים מבית יעקב לכו ונלכה.
אותו ארגון צעירים שהגיע מאוקראינה לישראל והקים את המועצה.
למעשה, רק בשנת 1949 היא הוכרזה כמועצה מקומית ועד אז הייתה למושבה.
כיום גדרה מונה כ28,500 תושבים וממשיכה לצמוח מידי שנה.
מקור השם גדרה הגיעה דווקא מהתנ"ך:
בואו נצטט מספר דברי הימים א, בפרק ד,
שימו לב לפסוק כ"ג שבו – וזה הולך כך:
"הֵמָּה הַיּוֹצְרִים וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים וּגְדֵרָה".
בגמרא, במסכת סנהדרין, בדף צא – בעמוד ב':
"וגדרה זו סנהדרין שגדרו פרצותיהן של ישראל".
העיר גדרה מאז ועד היום:
באזור העיר ובסביבתה נמצאו כמה מערות קבורה מתקופות עתיקות.
כמו כן, התגלה תל עתיק בצפון גדרה – הנקרא "תל קטרה",
שעל שטחו היה כפר שנכבש במלחמת העצמאות בשנת ארבעים ושמונה.
במקום התגלות חרסים, מתנות מנחה, כלי חרס, כלי נשק ועוד מגוון רחב של חפצים וציורים מתקופות שונות בהיסטוריה:
החל מתקופת הברונזה ועד לתקופה הביזנטית.
ביל"ו – זה לא רק שם של רחוב
בשנת 1882 עלו לארץ אנשי בית יעקב לכו ונלכה (המכונים קבוצת ביל"ו).
לאחר שנתיים של סבל וניקור ממקומות שונים בארץ החליטו להקים את גדרה כיישוב שיתופי.
רבי יחיאל מיכל פינס רכש כ-3000 דונם מהקונסול הצרפתי, חילק אותו ל-25 חלקות שוות ומכר את החלקות לאותם פעילי בי"לו שעלו לארץ ושילמו את חלקם בתשלומים לאורך השנים.
לאחר הקמת היישוב והצטרפות של חברי בי"לו נוספים היה ברשותם רק מעט כלי עבודה, חמור, רובה ומעט כסף.
הם החלו לשתול גפנים ולטפח אותם למחייתם. לאחר מכן בעזרת תרומה מחובבי ציון החלו גם לגדל חיטה.
יחסי יהודים ערבים באזור גדרה
בשנת 1887 היחסים בין גדרה לקטרה, הכפר הערבי הסמוך, החריפו בטענה שהמקום שהוחכר ליהודים לצורך הקמת היישוב שלהם גזל מהם מקום חשוב לפרנסה שלהם.
במקום התפתחה תגרה אלימה בין הצדדים שחייה את התערבות השלטונות העותמאנים.
שנה לאחר מכן המתיישבים בכפר הערבי גנבו סוס מגדרה, המקומיים רדפו אחריהם תפסו את אחד הכפריים הערבים, החזירו את הסוס ותפסו את אותו כפרי בשבי.
לאחר מכן הכפריים תקפו את גדרה כדי לשחרר את העציר שלהם והחל קרב יריות ואבנים אך לא במטרה להרוג.
יום למחרת תגבורת ממושבות שכנות:
ראשון לציון וקערון הגיעו לעזור להדוף את הכפריים ולמנוע תגרה המונית.
מאז הפסקת האש השניים השלימו עם קיומם אחד של השנייה והחלו לחיות בשלום יחד.
בניית בתים של יהודים באזור גדרה – יהודים מתימן
בשנת 1888 החלו אנשי המושבה לבנות את בתיהם לאחר שקיבלו היתר לכך.
בשנת 1912 הגיעו אל היישוב עוד קצת למעלה מ-30 משפחות מתימן ואלה הועסקו במקום בשכר זעום.
הקמת בית חולים בגדרה
חלק מאותם משפחות שעלות מתימן עזבו את המושבה בשנת 1924 וזאת מכיוון שלא קיבלו יחס הוגן ושווה מבני המקום.
בשנת 1929 הוקם בית החולים הראשון לחולי ריאה בישראל בגדרה.
בשנת 1933 עד 1944 נוספו אל המושבה עוד כמה מאות עולים מגרמניה ומשם ההעיר החלה להתפתח כאשר לאורך השנים במבצעי עליות יהודים מחו"ל מתימן,
מאתיופיה וממדינות נוספות עלות משפחות נוספות להתיישב במקום.
שנת 1949 עד שנת 1953
בשנים אלו הגיעו כמויות גדולות של תושבים לעיר.
היו אלו עולים חדשים. למעשה, כמות האנשים היתה כ-שליש מכלל כמות האוכלוסייה שהחלה לגור בתקופה זו באזור.
העולים החדשים היו ממדינות ערב על פי רוב – עיראק, תימן, מרוקו, תוניס, אלג'יר, מצרים, מרוקו, תונסיה, הודו, פרס לוב, אך היו גם כאלו שהגיעו מפולין ומרומניה.
גדרה כיום
בעיר כיום חיים בערך 30 אלף תושבים.
בעיר מוסדות חינוך רבים וכן מוסדות רפואיים.
ניתן לבקר בחנויות היפות אשר נמצאות ברחוב הבילויים (שהוא כידוע הרחוב הראשון במקום).
בגדרה יש גם סצנה קולנירית מתפחת – יש באזור מסעדות ובתי קפה חביבים ביותר.
נקודות מוכרות ופופולאריות המשרטטות את ההיסטוריה של היישוב
- בור הבילויים
- מוזיאון גדרה
- מגדל המים – וכן בית הספר הראשון ומגדל המים
- הפעמון
- בית פוקס
- מצודת טיגארט נטושה בשולי היישוב
- גלגל עינויים בגן הפסלים של יומה שגב
- צריף סברדלוב (צריף הבילויים) – ובית הכנסת הראשון
- מוזיאון בית מינץ – כולל הגן בחזיתו של בית מינץ
- פסל של יהודי מניח תפילין בגן הפסלים של יומה שגב
- תל קטרה / משטרת קטרה – המנהרה – למעלה המגדל בקטרה
עמוד האינסטגרם של גדרה:
https://www.instagram.com/moaza.gedera/
עמוד הפייסבוק של גדרה:
https://www.facebook.com/gedera.muni.il